החלטה בתיק רע"א 302/13

            בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כב' שופטת צ' צפת), בע"ר 27650-07-12 שניתן ביום 10.12.12.

1.         המבקשת, חברה פרטית בבעלותם של חמישה בעלי מניות - כולם בני משפחה אחת, אשר נמצאת בחדלות פירעון, הגישה תביעה כספית על סך של 150 מיליון ש"ח נגד המשיבה 1 (להלן: המשיבה) לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו. בד בבד עם הגשת התביעה הגישה המבקשת בקשה לפטור מאגרה שגובהה 1,830,000 ש"ח. הבקשה עברה מספר גלגולים, וביום 4.4.11 ניתנה החלטה של רשם בית המשפט המחוזי, לפיה יש להחיל פרשנות תכליתית על תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות), המורה לבית המשפט הדן בבקשה לפטור מאגרה להתחשב "ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד". נקבע כי מקום בו המבקש הפטור מאגרה הוא חברה בע"מ, יש לראות בבעלי מניותיה משום "הורים" לעניין תקנה זו, ומשכך יש לבחון, בטרם יינתן הפטור המבוקש, אם יש ביכולתם לממן את אגרת בית המשפט. משנמצא כי לפחות לאחת מבעלי מניות החברה, גב' סנדרו, יש יכולת לשאת לבדה בתשלום האגרה, הוחלט לדחות את הבקשה לפטור.

2.       על החלטת הרשם הגישה המבקשת ערעור. ביני לביני ניתן בבית משפט זה פסק דין ברע"א 6344/10 הוועדה המקומית לתכנון ובניה נ' בלורי (14.12.11) (להלן: עניין בלורי), שם נקבע כי לא ניתן לפרש את לשונה של תקנה 14(ג) לתקנות האגרות כמתייחסת לבעלי מניות של חברה כאל "הוריה" לעניין הצורך לבחון את יכולתם הכלכלית בטרם יינתן פטור מאגרה. בית משפט זה (כב' השופט נ' הנדל) עמד על כך שהפרשנות האמורה היא מלאכותית ואינה עולה בקנה אחד עם לשונו הברורה של החוק. עם זאת הדגיש בית המשפט כי ניתן להיזקק למצבם הכלכלי של בעלי המניות במסגרת הדיון בבקשה לפטור מאגרה, וזאת מקום בו הדבר נדרש לצורך בחינת "מצבה האמיתי של החברה", דהיינו לצורך בחינת יכולתה לגייס את הסכום הדרוש לשם תשלום האגרה ממקורותיה העצמאיים, וזו לשונו:

"יש לבצע בדיקה יסודית של יכולותיה הכלכליות של החברה, בין היתר, בהתאם לסוגה, מאפייניה, מבנה ההתאגדות שלה ונסיבותיה המיוחדות. בהקשר זה - בחינה (כך במקור - ע.א.) המצב האמיתי של החברה - יהיה מקום להתייחס אף לבעלי מניותיה ומנהליה." (עניין בלורי, פס' 7).

          יצוין כי בסופו של יום הורה בית משפט זה בעניין בלורי להחזיר את הדיון בבקשה לפטור מאגרה לרשמת שנתנה החלטה בעניין בגלגול ראשון, בין היתר, במטרה לבחון אם ניתן להיעזר לצורך תשלום האגרה בבעלי מניותיה של חברת בלורי, אשר הגישה את הבקשה לפטור.

3.       בעקבות פסק הדין בעניין בלורי הורה בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 7.3.12, להחזיר את הדיון בתיק דנן לרשם, וזאת על מנת לערוך עיון מחודש בהחלטתו בהתחשב בקריטריונים שנקבעו בעניין בלורי. לאחר שקיים דיון בנוכחות הצדדים, קבע הרשם בהחלטתו מיום 24.6.12 כי אף לפי ההלכה שנקבעה בעניין בלורי, יש צורך לבחון במקרה דנן את מצבם הכלכלי של בעלי המניות בחברה, וזאת בעיקר לאור העובדה שבסופו של יום אף בעניין בלורי הורה בית המשפט על החזרת הדיון לרשמת לצורך בחינת האפשרות להסתייע בבעלי מניות החברה לצורך תשלום האגרה.

4.       על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי. עיקר המחלוקת המשפטית לפני בית המשפט המחוזי נתגלעה סביב שאלת פרשנותה של ההלכה שנקבעה בעניין בלורי. המבקשת טענה כי על-פי הלכת בלורי, יש מקום להידרש למצבם הכלכלי של בעלי המניות בחברה, רק מקום בו קיים חשש להברחת נכסים מהחברה אל בעלי מניותיה, באופן שהמשאבים, שהיו אמורים לאפשר לחברה לשאת בתשלום האגרה, מצויים בפועל בידי בעלי מניותיה. לעומת זאת, המשיבים פירשו את הלכת בלורי כמחייבת לבחון את יכולתם של בעלי מניות החברה לשאת בתשלום האגרה אף במקרים נוספים, כדוגמת המקרה דנן בו עסקינן בחברה משפחתית, כאשר בעלי מניותיה הם העומדים מאחורי הגשת התביעה והם המיועדים לקבל את כספי התביעה במקרה שהחברה תזכה בה.

5.       בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המשיבים בקבעו כי הלכת בלורי אמנם דחתה את הגישה, לפיה יכולתם של בעלי מניות החברה לשאת בתשלום האגרה מהווה עילה לפסילה אוטומטית של בקשת החברה לפטור מאגרה. יחד עם זאת, נקבע כי הלכת בלורי לא קבעה רשימה סגורה של מקרים בהם ראוי לבחון את יכולתם הכלכלית של בעלי המניות כחלק מהדיון בבקשת החברה לפטור מאגרה, רשימה המתייחסת, כטענת המבקשת, להברחת נכסים בלבד. זאת, מאחר שבמציאות העסקית, כך נקבע, ייתכנו מקרים נוספים בהם "סוג החברה, מאפייניה, מבנה ההתאגדות שלה ונסיבותיה המיוחדות" יצדיקו להידרש ליכולתם הכלכלית של בעלי מניות החברה. בהקשר זה עמד בית המשפט על כך שבענייננו מדובר בחברה משפחתית פרטית, אשר "על פי בעלי המניות בה ישק דבר", ומשכך אימץ את קביעת הרשם ודחה את ערעור המבקשת.

6.       מכאן הבקשה שלפניי. בבקשה טוענת המבקשת כי עניינה מעורר שאלה משפטית בעלת חשיבות, וזאת נוכח אי הבהירות הקיימת בהלכת בלורי. לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי פירש את הלכת בלורי באופן שגוי, או למצער, כך נטען, יישמה באופן שגוי. לעניין זה, חוזרת המבקשת על טענותיה שנטענו לפני בית המשפט המחוזי ומדגישה כי הלכת בלורי מאפשרת להידרש ליכולתם הכלכלית של בעלי המניות רק מקום בו קיים חשש להברחת נכסים. פרשנות אחרת מובילה, לשיטת המבקשת, להפיכתה של הלכת בלורי "לרטוריקה חסרת משמעות אופרטיבית". יוער כי לדעת המבקשת, חלק נכבד מאי הבהירות שנוצרה סביב עניין בלורי נובע מן הסעד האופרטיבי שניתן בעניין בלורי עצמו - סעד הסותר, לטענתה, את ההכרעה המהותית העולה מפסק הדין.

7.       עיינתי בבקשה ובצרופותיה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, כדי לקבל רשות ערעור על המבקשת להראות כי בקשתה אינה תחומה בעובדותיו של מקרה ספציפי אלא מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). לענייננו, סבורה אני כי הלכת בלורי היא הלכה ברורה, וכי ממילא עסקינן בשאלת יישום של הלכה קיימת במקרה ספציפי, שאלה אשר אינה מצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" (רע"א 6162/00 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' מכבשי הנגב ציוד מכני הנדסי וחקלאות בע"מ (16.1.2001)). אני סבורה כי צדק בית המשפט המחוזי עת קבע כי הלכת בלורי לא קבעה רשימה סגורה של מקרים בהם ראוי להידרש למצבם של בעלי מניות החברה כחלק מבחינת בקשת החברה לפטור מאגרה. לשונו של פסק הדין בעניין בלורי אכן מתייחסת לכל אותם המקרים בהם "סוג החברה, מאפייניה, מבנה ההתאגדות שלה ונסיבותיה המיוחדות" מצדיקה בחינת מצבם הכלכלי של בעלי המניות, ומשכך, בניגוד לטענת המבקשת, ההלכה האמורה אינה מוגבלת למקרים של הברחת נכסים בלבד.

בהקשר זה איני מקבלת את טענת המבקשת, לפיה פרשנותו של בית המשפט המחוזי להלכת בלורי מרוקנת את ההלכה מתוכן. העובדה שמקרה דנן אין לחידוש הגלום בהלכת בלורי נפקא מינה, כמובן, אינה הופכת אותה לאות מתה, שהרי בהחלט ייתכנו מקרים אחרים בהם מצבם הכלכלי של בעלי מניות החברה אינו מקיים כל קשר ענייני עם "מצבה האמיתי של החברה", וממילא אין במקרים אלה כל סיבה להידרש ליכולתם של בעלי מניות החברה לצורך בחינת השאלה אם יש מקום לפטור את החברה מאגרה. דוגמא מובהקת לכך היא חברה ציבורית אשר לה בעלי מניות רבים, שמחזיקים בחברה בשיעורים קטנים.

נוכח האמור, הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" והיא נדחית.

אין צו להוצאות.

          ניתנה היום, ‏י"א באייר התשע"ג (‏21.4.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il